Bereishis Daf 2 “כי כאשר השמים החדשים” starting at daf 1c

Overview

Sichos.net Summary

התהוות שמים וארץ הוא בשביל ישראל ובשביל התורה, וא”כ בהכרח שבעבודת האדם ישנו בחי’ שמים וארץ. הנה ארץ הוא לשון רצון ומרוצה, והו”ע הרצוא שישנו בנשמות ישראל לעלות מעלה ולדבקה בו ית’. ובנשמות שלמטה ה”ז ע”י ההתבוננות בפסוקי דזמרה לקרוע המסכים, בחי’ “מי לי בשמים”. “בך ארוץ גדוד” “ואדלג שור” (“שור” הו”ע המקיף, “גדוד” הו”ע פנימי) שאינו רוצה מקיפים או פנימיים אלא “בך” – עצמות.

והנה, מבחי’ רצוא נעשה שוב בתפילת שמו”ע, ואח”כ ע”י קיום המצוות. ובחי’ שוב נק’ שמים כי המצוות ממשיכים בחי’ המקיף, וזהו שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, שע”י רצוא ושוב מתקיים העולם, דישראל הוא בחי’ רצוא (“הדום רגלי”,כמו שהרגל מתעלה ע”י השרפרף כך הארץ, בחי’ נשמות ישראל, מתעלים ע”י הרצוא), ותורה הוא בחי’ שמים (כמן שהארץ הוא כגרגיר לגבי מרחב השמים, כך הוא ערך הרצוא לגבי השוב הממשיך את בחי’ המקיף).

אך לעתיד לבא לא יהי’ בחי’ רצוא שענינו לצאת מהרע, שהרי “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”, ולכן נאמר “כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה”, שאז יהי’ ההמשכה למטה באתעדל”ע, ולא יהי’ על ידי שם אלוקים (שאז צריך לבחי’ הרצוא לצאת מההעלם) אלא “אשר אני עושה”.

ולעתיד לבוא יהי’ גם בחי’ ארץ חדשה (אף שכנ”ל לא יהי’ בבחי’ רצוא מהרע). דגם בבחי’ אתעדל”ע שייך בחי’ רצוא, ורק ש”שמים קדמו”, היינו שההמשכה מלמעלה הוא ע”ד דפיקו דליבא, שהחיות נמשך למטה (בחי’ “מטי”) ואח”כ חוזר למקורו (“ולא מטי”) שאל”כ יתבטלו הכלים מלהיות כלים. אך אף שיהי’ “השמים החדשים” מבחי’ “לפני”, מ”מ “כן יעמוד זרעכם ושמכם” שקאי על המצוות והקבלת עול דאתעדל”ת, שלא יתבטלו מחמת עוצם הגילוי דלעתיד, אלא גם יתעלו להיות “עומדים לפני” בבחי’ הפנימיות.