VaYeira Daf 14 פתח אליהו (starting on daf 13c) and ארדה נא (starting on daf 14d)

Overview and Summary

(Sichos.net)

פתח אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן. עשר ספירות נקראים בשם תיקונים, כי אינם מעצמיות הנפש, שעצם הנפש הוא פשוט ואינו משתנה, אלא שהנפש מתאחדת בהם, כמו שהנפש מתיחדת עם הגוף (אך אינם לבושים המעלימים לגמרי, כמו לבושי מחדו”מ, וספירות דבי”ע).

וזהו “אנת הוא חכים”, שמאוא”ס נמשך בחי’ חכמה, אך אין זה “חכמה ידיעה” אלא שורש ומקור לחכמה, וע”ד שישנם כמה בחי’ במתיקות, ומחסד נמשך מתיקות התפוח, דאם היות שאין ערוך איליו מ”מ הוא ממזגו ותכונתו.

וזהו “אנת הוא חד ולא בחושבן”, שאינו נמנה בכלל העשר ספירות, דהתהוות חכמה מהכתר הוא מאין ממש. דבכל מדריגות אבי”ע ישנו כתר (דמלכות דאצי’ נעשה כתר לבריאה), אך ההבדל בין אצי’ לבי”ע הוא דהתהוות בי”ע הוא ע”י פרסא, והתהוות אצי’ הוא ע”י צמצום ומקום פנוי. ויובן בהקדים ענין הצמצום שהי’ באוא”ס, דהנה, אור א”ס הוא אור וגילוי להיות התפשטות להחיות. ונקרא בחי’ שמו, אך הוא בעצמו הוא המאור שממנו נמשך האור.

והנה, הצמצום שהי’ באוא”ס היינו שהאור נכלל במאור, אך המאור עצמו הוא בהתגלות, וע”ד שלפני שהנפש באה בגוף הי’ הכח שלה להחיות בהעלם בנפש עצמה, ועד”ז בחכם בזמן שאינו מתחכם בפועל הנה כח חכמתו נכלל בכח הנפש.

וענין הפרסא שבין אצי’ לבריאה הוא עד”מ מרב שנותן משל לתלמידו, שכל שכל הרב נמצא במשל, וע”י המשל נתחדש שכל חדש אצל התלמיד, אך השכל החדש הזה כבר הי’ לעולמים ומרומז הכל במשל (משא”כ ע”י הצמצום נתעלם האור לגמרי עד שאינו עולה בשם אור כלל, ולכן נקרא חד ולא בחושבן).

אך “אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין”, שמ”מ אינם בבחי’ נפרד לגמרי.

“חד אריך” הוא בחי’ חסד שיורד מלמעלה מעלה עד למטה מטה, ו”חד קציר” הוא בחי’ גבורה שמקצר את ההמשכה מלמעלה שיהי’ לפי ההעלאה שמלמטה למעלה. ו”חד בינוני” הוא בחי׳ רחמנות שהוא הממוצע בין חסד וגבורה.

ארדה נא וגו’ (יד, ד)

הפילוסופים נלאו להבין ענין ההשגחה פרטית, שקשה להם שהידיעה בריבוי פרטי הנבראים הוא ענין של ריבוי. וחז”ל ביארו זה בלשון “גלוי וידוע”, היינו שידיעתו ית’ אינה כידיעת האדם שהוא ע”י התלבשות, אלא הוא גלוי וידוע בדרך ממילא, ומפני שאינו מתלבש בהידיעה א”כ אין הידיעה פועלת ריבוי. והנה, נאמר “עיני ה’ משוטטים” ו”ה’ עיניו משוטטות”, שלשון זה משמע שישנו ידיעה בבחי’ התלבשות, אך זהו רק בכלים דאצי’, אך באורות דאצי’ הידיעה היא בבחי’ גלוי וידוע.

והנה, משוטטות לשון נקבה הוא בחי’ מלכות, מלך במשפט, ומשוטטים הוא בחי’ זכר, בחי’ חסד, ו”ארדה נא” פירושו שהחסד יורד לראות האם כצעקתה העולה ממדת המלכות הוא ג”כ מצד החסד (דמצד הקירוב שממדת החסד יכול לפעמים להיות לימוד זכות, כמו שע”י הקרבנות – בחי’ קירוב – הנה “יצר לב האדם רע מנעוריו” הוא טעם לזכות). והנה, ישנם ג’ קוין, קו אריך הוא בחי’ חסד שיורד ומתפשט יותר שהרי חסד הוא לכל, בין לעניים ובין לעשירים, חד קציר הוא בחי’ גבורה שנותן רק למי שראוי ביותר, וחד בינוני הוא בחי’ תפארת שנותן רק למי שנופל עליו לשון רחמנות. והנה, ראי’ הוא מבחי’ חכמה שבקו הימין, וזהו “ארדה נא”, שכנ”ל קו הימין יורד לראות האם “הכצעקתה” – האם חסד מסכים למדת הדין – בחי’ שמיעה שמקו השמאל.

BH,

By Shalom Yehudah Olensky 

Perhaps, a bit of a synopsis for the major part of today’s daf, 14, in Torah Or, the Maamar of Pasach Eliyahu.

The Alter Rebbe earlier discussed how the ten Divine attributes, the sefiros, are merely decorative to Hashem. In today’s daf, the Alter Rebbe discusses the difference between the sefiros of the lower worlds which somewhat relate to the world above them, and the sefiros of the highest world which does not relate at all to the infinity above it; the latter, because of the constriction – tzimtzum –  that obstructed the infinity to make, thereafter, the sefiros.

Nevertheless, the Alter Rebbe explains, despite the complete insignificance of the lower realms to Hashem’s blessed infinity, they are all sourced in Him.

This has to do with the cry Hashem heard from the suffering of a person below.

Note, also, the four analogies the Alter Rebbe uses to explain how the tzimtzum constricted the infinite light to be merely in its potential state: 1, the soul before it enlivens the body, 2, the intellect before it conceives of anything, 3, the faculty of eyesight before it is ever used in the eyes, 4, the faculty of walking before it is ever used in the feet.

Notably, these analogies are in order of from above downward; the life of the whole body, the intellect – brain, eyesight – in the head, walking – in the feet.